© 2016 Shir Dror

עקבו אחרי
Please reload

מהן ההשפעות ארוכות הטווח של משמורת משותפת על הילדים?

July 22, 2019

1/1
Please reload

נבחרים

ציורי ילדים

February 2, 2016

הציור נותן לילד הזדמנות לספר סיפור. ציוריו של הילד עוברים שלבי התפתחות לפי גיל, אך המעבר משלב לשלב משתנה בין ילדים. כך נוכל לראות ילדים בני אותה שכבת גיל, בשלב שונה של התפתחות הציור ואין בכך כדי להעיד שהילד שמצייר בשלב התפתחותי מוקדם יותר סובל נניח מעיכוב התפתחותי. 

 רצוי לחשוף את הילד למגוון רחב של חומרי ציור שכל אחד מהם מאפשר מידה שונה של שליטה, ומתוך כך מהווה חוויה שונה עבור הילד. עם זאת אין לאלץ את הילד להתנסות עם חומרים שהוא נרתע מהם, רק כדאי שהם יהיו חלק מההיצע. ברגע שיהיה מוכן לכך, יתנסה בהם מרצונו החופשי. טושים למשל הם צבע עם רמת שליטה גבוהה, אפשר להגיע איתם לרמת דיוק והציור באמצעותם הוא מוגדר. לעומת זאת, שימוש בפנדה שונה גם מבחינה חושית – פנדה הוא צבע שהמגע בו שונה מבחינה תחושתית, וכן קשה יותר לדייק איתו בציור. חומרים נשלטים עוד פחות הם הגואש, האקריליק וצבעי האצבעות. אפשר לראות שיש ילדים שיש להם משיכה טבעית לעבודה עם גואש וצבעי ידיים והם מתמרחים בצבע בהנאה רבה והערבוב בין הצבעים מהווה מבחינתם תגלית מרגשת. אחרים, גם אם יבחרו לעבוד עם גואש זה יהיה רק באמצעות מכחול, שמאפשר להם את ההימנעות מהמגע בחומר ובמקרים מסוימים של קשיים בוויסות חושי חלקם אף יגלו רתיעה משמעותית כשבטעות היד תיגע בצבע מבלי שהתכוונו לכך וימהרו להתנקות. 
כהורים, חשוב לאפשר לילדים לבוא במגע עם כל טווח החומרים שהם בוחרים, גם אם אתם עצמכם נרתעים מחומרים מסוימים. הציור מהווה עבור הילד אמצעי ביטוי נוסף על הביטוי המילולי, ובציור הילד בורא עולם יש מאין וכשהוא מרגיש בטוח ליצור, תהליך הציור עוזר לו לחקור בעיות בחייו ולהפוך אותן לפתרונות. מומלץ לאפשר לילד גישה למגוון רחב של חומרים שמתוכם יבחר במה לעבוד- טושים, עפרונות צבעוניים, פנדה, גואש, פלסטלינה (ניתן גם למרוח אותה על הדף), פחם, צבעי אצבעות ועוד, וכדאי להציע אף מגוון רחב של סוגי דפים ליצירה מבחינת גודל, עובי וטקסטורה שגם הם תורמים לחוויה החושית.

 
להלן מספר הצעות לאופן שבו כדאי להתייחס לציורי ילדים, כך שיאפשר לילד ביטוי ספונטני ובה במידה ימחיש לו כי התעמקתם ביצירתו באמת ובתמים:


הזדמנות לשיח על היצירה של הילד. העיסוק בציור מרגיע את מרבית הילדים, ותחושת הרגיעה יכולה לעורר בהם רצון לשוחח על היצירה. זוהי הזדמנות נפלאה עבורכם להעמיק את היכרותכם עם עולמו הפנימי של ילדכם. אתם יכולים לשקף לילד בעדינות פרטים שאתם מזהים בציור "אני רואה שציירת שלוש דמויות"; "אני רואה שיש פה גם פלסטלינה וגם טושים". לשאול שאלות על רגשות שעולים מתוך הציור "הוא נראה כועס, זה נכון?". לצד זאת, הימנעו מלהמטיר על הילד יותר מדי שאלות שיציפו אותו. היו רגישים למידה שבה הוא רוצה לפתח שיח ומתי השיח מתחיל להעיק עליו.


הימנעו מקביעות נחרצות ואפשרו לילד לתקן אתכם ביחס ליצירתו. אם אתם רואים חיפושית והילד התכוון לצייר פיל, אין צורך לומר "אבל זה נראה ממש כמו חיפושית", המשמעות שהוא מעניק ליצירה היא המשמעותית ועליה אפשר להרחיב את הדיאלוג, למשל: "ומה עושה הפיל?", "לאן הוא הולך?", "מי החברים שלו?". שאלות כאלו ואחרות, ירחיבו את יכולת ההיכרות שלכם עם עולמו של הילד הרבה יותר מאשר שאלות כמו "איך היה בגן/ בבית הספר היום"?


עשו שימוש בשאלות פתוחות ביחס ליצירה. שאלות שמתחילות ב"מה", "איך", "איפה" יאפשרו לכם ללמוד על הילד ויצירתו הרבה יותר מאשר "זה ענן?", שאלה שתזכה לתשובה "כן" או "לא". 
הימנעו משאלות ביקורתיות. אם בציור רואים את הילד את אבא ואת אימא אבל האחות נעדרת ממנו, לא רצוי לשאול "ולמה יפעת לא בתמונה, היא גם חלק מהמשפחה לא?".


אל תתקנו את הילד כשהוא משתמש בצבעים שאינם מייצגים את המציאות. למשל אם הילד בוחר לצייר את העץ בכתום אין צורך לומר לו "אבל העץ הוא ירוק, למה צבעת אותו בכתום?". הילד יודע מה צבע העץ, זוהי בחירה המייצגת חוויה מעולמו הפנימי וחשוב לאפשר לה מקום מבלי לשפוט זאת.


אל תתערבו במהלך היצירה. הורים לעיתים מתבוננים בתהליך היצירה של הילד, נפעמים וכל כך רוצים לעזור שהם מתחילים להציע הצעות- "אולי תוסיפי פרחים", או "שים לב שלא נשאר לך מספיק מקום לגוף", הן הערות מיותרות, מלחיצות שגם מעלות את מודעותו של הילד לנוכחות המתבוננת בתהליך היצירה שלו בעין ביקורתית. משלב זה הילד עשוי לצייר בשביל לרצות ולא לשם היצירה וזה הפסד גדול מבחינתו.


הדגישו את חשיבות התהליך ולא רק את התוצר. במהלך חיינו אנו עושים מאמצים להיזכר ליהנות מהדרך ולא מהתוצאה, התוצאה היא רגעית, חולפת והדרך היא לרוב מתמשכת. הלמידה הזו מתחילה כבר בגיל הרך ולכן שיקוף ההנאה של הילד מהמגע בחומרים, ממריחת החומר, והשימוש במגוון צבעים חשוב לא פחות מעצם היצירה שמתקבלת לבסוף. 


מה עושים עם אוסף היצירות המצטבר? ילדים רבים מייחסים חשיבות רבה ליצירותיהם, וגם אם הם מייצרים ציורים בקבלנות, הם לא יראו בעין יפה שציוריהם נזרקים לאשפה כלאחר יד. מהציורים הנערמים אפשר להכין אלבומי מתנה לבני המשפחה לחגים ולימי הולדת, להכין תערוכה שתצלמו יחד עם הילד לפני פרידה מהציורים, ואפילו אפשר לצרף ציור לכל מתנת יום הולדת שמביאים לחבר מהגן. 


לסיכום, יש חשיבות רבה בחשיפת הילד למגוון חומרים וטקסטורות, יש לאפשר לו ביטוי חופשי במידת האפשר מבלי לבקר אותו על יצירתו ולהימנע מאמירות שיפוטיות או חסרות משמעות של ממש על התוצר המוגמר כמו "וואו, ציור מדהים". חשוב לשים דגש על חשיבות ההנאה מעצם תהליך היצירה, ולהדגיש פחות את התוצר, אפשר ורצוי לגלות עניין בתוצר המוגמר, אך לכבד את האופן שבו תופס הילד את מה שצייר ואת המידה שבה הוא מעוניין בשיח על היצירה. לבסוף יש לבחון איך נפרדים מיצירות עבר שהצטברו בצורה המכבדת את הילד ואף מעצימה אותו.

 

ביבליוגרפיה
וימר, מ. (2005). ציורים מדברים. תל אביב: הוצאת מנטור בע"מ.
מלקיודי, ק. א. (2004). הבנת ציורי ילדים. קריית ביאליק: הוצאת ספרים "אח" בע"מ.
 

Please reload

פוסטים אחרונים